בתחילת דרכי במטבחים בארץ, תמיד הייתי בין הבחורות היחידות. בדר"כ הייתה קונדיטורית, ואף פעם לא הייתה בחורה בתפקיד מפתח במטבח.
תמיד הסתדרתי מצוין עם גברים. לפעמים יותר טוב מאשר הסתדרתי עם נשים, אבל גם תמיד הרגשתי קטנה וחסרת יכולת מול הסירים הענקיים שהגברים סביבי יכלו להרים ללא כל בעיה. על כך שהם אף פעם לא סבלו מכאבים בפרק כף היד, בעקבות הקפצת מחבתות כבדות יום אחרי יום. תמיד קיננה בי ההרגשה שאם אתה לא גבר חזק, שיכול לשרוד משמרות ארוכות על הרגליים, להקפיץ 4 מחבתות בו זמנית ,לצעוק במטבח ולגרב"ץ בו זמנית - אין סיכוי להתקדם ולהצליח במקצוע הזה.
הכל השתנה כשהגעתי ללונדון.
נסעתי ללמוד בביה"ס לבישול "Le Cordon Bleu", שם היחס בין נשים-גברים היה בערך 50:50. אומנם היו הרבה נשים שבאו ללמוד קונדיטוריה ולחלק מהנשים לא הייתה כוונה להפוך את הלימודים למקצוע, אבל עדיין- מבחינתי, היה מדובר בחלוקת כוחות חדשה. גם במקומות העבודה השונים, גיליתי בחורות מדהימות בתפקידי מפתח מובילים, שהגיעו לשם בזכות הראיה הנשית חסרת הפשרות, והיכולת לבצע פעולות עדינות.
אפילו הגברים שנתקלתי בהם היו הרבה יותר מעודנים, מנומסים, אשר עודדו מצב בו נשים ירגישו בנוח להשתלב במטבח.
אני חייבת לציין שבשנים האחרונות יש התפתחות מעודדת גם במטבחים הישראלים. עם כניסת תוכניות הבישול והריאליטי לתודעת הציבור הישראלי, רמת השפים בארץ עלתה. הרבה שפים הולכים ללמוד בחו"ל. המקצוע נהייה מעודן יותר וכך גם האוכל. אנשים התחילו להעריך את המקצוע וכבר אין מקום למחשבה שבן-אדם לומד בישול כי אין משהו אחר שהוא יכול לעשות.
מדי שנה מפרסמים מדורי האוכל הגדולים באינטרנט את רשימת השפים הצעירים והמבטיחים לדעתם. את שמות הנשים במקצוע, שפורסמו במספר השנים האחרונות- אפשר לספור על יד אחת.
ומה בעתיד?
הייתי רוצה לראות יותר נשים בתפקידי מפתח במקצוע, הייתי רוצה לראות מספר שווה של גברים ונשים בפאנל השופטים של "מאסטר שף". הייתי רוצה שבכל מטבח יהיו חדרי הלבשה בלעדיים לנשים- כי יש יותר מטבחית אחת... הייתי רוצה לראות יותר נשים מבשלות, מאשר נשים שכותבות בלוגים ומצלמות מזון.
לו יהי...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה