פיש קייקס

את המתכונים שלי אני אוהבת בדיוק כמו שאני אוהבת את הבחורים שלי: פשוטים, מהירים, קלים להבנה וטעימים... ;)

הפעם הבאתי מתכון שלדעתי מתאים לראש השנה ושממש מזכיר לי את חיי מלונדון: פיש קייקס.

אין פה טריקים- זה תמיד יוצא טעים.

מה שאתם צריכים זה ככה:

300 גר' פירה תפו"א מומלח קלות וקר.
6 גבעולים של בצל ירוק קצוצים דק.
כף של קרם חזרת
250 גר' של מקרל בעישון חם מטובל בפלפל שחור, ללא עור, ומפורר לשבבים קטנים.
2 כפות קמח רגיל
1 ביצה
100 גר' פירורי לחם לציפוי
שמן קנולה לטיגון הלביבות

ומה עושים עכשיו? פשוט מאוד:

בקערה גדולה, מערבבים יחד את תפוחי אדמה, בצל ירוק, חזרת ומקרל.
יוצרים מהתערובת 8 עוגות עגולות בגודל אחיד.. מגלגלים את קציצות דגים בקמח, מנערים עודף, טובלים בביצה ואח"כ בפירורי לחם. מכסים ומקררים עד מוכנים לבשל. הלביבות יכולות להיות מוכנות עד יום אחד לפני הבישול, או שניתן להקפיא.

בעדינות מטגנים את עוגות דגים במחבת עם מעט שמן 5-6 דקות מכל צד, עד שהן פריכות, ובצבע חום זהוב וחמות עד לבפנים..מגישים עם סלט ירוק, רוטב טרטר ופלחי לימון.

טוב- זזתי למטבח...
בהצלחה..

הקשר המיתולוגי: זריקת טסטוסטרון במטבח

כולם מכירים את המשפט עתיק היומין: " אישה למטבח", אך במציאות של ימיינו בדר"כ אפשר לראות רק גברים שמבשלים בקצב על מסך הכסף בבייתנו. מה השתבש בדרך? בפוסט הזה אני רוצה להעלות כמה נקודות למחשבה...

בתחילת דרכי במטבחים בארץ, תמיד הייתי בין הבחורות היחידות. בדר"כ הייתה קונדיטורית, ואף פעם לא הייתה בחורה בתפקיד מפתח במטבח.
תמיד הסתדרתי מצוין עם גברים. לפעמים יותר טוב מאשר הסתדרתי עם נשים, אבל גם תמיד הרגשתי קטנה וחסרת יכולת מול הסירים הענקיים שהגברים סביבי יכלו להרים ללא כל בעיה. על כך שהם אף פעם לא סבלו מכאבים בפרק כף היד, בעקבות הקפצת מחבתות כבדות יום אחרי יום. תמיד קיננה בי ההרגשה שאם אתה לא גבר חזק, שיכול לשרוד משמרות ארוכות על הרגליים, להקפיץ 4 מחבתות בו זמנית ,לצעוק במטבח ולגרב"ץ בו זמנית - אין סיכוי להתקדם ולהצליח במקצוע הזה.

הכל השתנה כשהגעתי ללונדון.
נסעתי ללמוד בביה"ס לבישול "Le Cordon Bleu", שם היחס בין נשים-גברים היה בערך 50:50. אומנם היו הרבה נשים שבאו ללמוד קונדיטוריה ולחלק מהנשים לא הייתה כוונה להפוך את הלימודים למקצוע, אבל עדיין- מבחינתי, היה מדובר בחלוקת כוחות חדשה. גם במקומות העבודה השונים, גיליתי בחורות מדהימות בתפקידי מפתח מובילים, שהגיעו לשם בזכות הראיה הנשית חסרת הפשרות, והיכולת לבצע פעולות עדינות.
אפילו הגברים שנתקלתי בהם היו הרבה יותר מעודנים, מנומסים, אשר עודדו מצב בו נשים ירגישו בנוח להשתלב במטבח.
אני חייבת לציין שבשנים האחרונות יש התפתחות מעודדת גם במטבחים הישראלים. עם כניסת תוכניות הבישול והריאליטי לתודעת הציבור הישראלי, רמת השפים בארץ עלתה. הרבה שפים הולכים ללמוד בחו"ל. המקצוע נהייה מעודן יותר וכך גם האוכל. אנשים התחילו להעריך את המקצוע וכבר אין מקום למחשבה שבן-אדם לומד בישול כי אין משהו אחר שהוא יכול לעשות.
מדי שנה מפרסמים מדורי האוכל הגדולים באינטרנט את רשימת השפים הצעירים והמבטיחים לדעתם. את שמות הנשים במקצוע, שפורסמו במספר השנים האחרונות- אפשר לספור על יד אחת.

ומה בעתיד?
הייתי רוצה לראות יותר נשים בתפקידי מפתח במקצוע, הייתי רוצה לראות מספר שווה של גברים ונשים בפאנל השופטים של "מאסטר שף". הייתי רוצה שבכל מטבח יהיו חדרי הלבשה בלעדיים לנשים- כי יש יותר מטבחית אחת... הייתי רוצה לראות יותר נשים מבשלות, מאשר נשים שכותבות בלוגים ומצלמות מזון.

לו יהי...

על קניות וקוטג' (הגבינה עם הבית...)

מחאת הקוטג' נרגעה קצת, ומחאות בוערות יותר קמו על ארצנו..
הפוסט הזה קשור בצורה עקיפה לקוטג' ולשאר הקניות שלנו בסופר, והמלחמה האבודה אחר המחיר הזול ביותר.
השוואת סלי הקניות, הנחות מועדון, מחירים מצחיקים על מוצרים מסוימים בעוד "דופקים" אותנו במחירים על מוצרים אחרים ועוד נתונים שרק מבלבלים אותנו. אז השאלה היא האם לקנות בזול יותר משתלם מלקנות ביוקר?
כשמדובר במוצר יקר מדי אנחנו אוטומטית חושבים שגונבים מאיתנו, אבל אנחנו אף פעם לא שואלים את עצמנו אם יש דבר כזה זול מדי...

מחירים של מוצרים שונים מושפעים מגורמים שונים כגון: עונות השנה, מחירי יצוא/יבוא, מגדלים, פיקוח, איכות המוצר, דרישה וכמובן, הרווחיות של הסופרמרקט. חלק מגורמים אלו אינם תלויים בנו, הלקוח, למשל: אם מחירי הבננות עלו בגלל יצוא מוגזם (באירופה מתים על בננות תוצרת הארץ... ) אז כלקוח, כל מה שנשאר לי לעשות- זה לאכול תפוחים במשך כמה שבועות.

לעומת זאת בחלק מהמקרים , לצרכן יש כוח. כולם מכירים את מקרה הקוטג', אבל ישנם מקרים הפוכים- כאשר למוצרים מתוצרת מקומית (ולעתים גם תוצרת מיובאת) יש מחיר כל כך נמוך שזה מגוחך לחלוטין.
ומה המשמעת של מחירים נמוכים במיוחד? לפעמים המשמעות היא באיכות (למשל שימוש במי שופכין לגידול ירקות) לעתים זה תנאים מחפירים של המגדלים או שימוש בכוח עבודה זול (עובדים זרים) וניצולו. ולפעמים זה אומר ניצול נוראי של המוצר עצמו (למשל: גידול תרנגולות בצפיפות אוימה והאכלתן באוכל הזול ביותר ובאיכות ירודה).
זוהי מחשבה קשה, אכן. אבל לצערי אין פה טריקים. כאשר קונים מוצר במחיר מצחיק הלקוח צריך לדעת כי יש לזה השלכות על האיכות של המוצר או פגיעה מעבר בעובדים/ספקים/יצרנים/מגדלים.

אז מה התשובה לשאלת המחיר?
1. בדקו תמיד את המחיר למוצר במקומות שונים.
2. השתמשו בשיקול דעת מושכל: אם מחיר הקוטג' מאוד גבוה או מחירי העוף נמוכים בצורה לא הגיונית- פשוט תקנו משהו אחר.
3. אל תתביישו- תשאלו, תקראו, תתעניינו- בורות היא אף פעם לא התשובה!

מאחלת לכולם שפע, בריאות וצדק...

על האנדיב בחיי- או: "מה זה בכלל צ'יקורי"?

שלום לחברים, מכרים וסתם מתעניינים......
סוף סוף החלטתי להתחיל לרשום בלוג. על מה בדיוק הבלוג הזה? קשה לי להגדיר מראש, אבל בטוח שהוא יהיה קשור באוכל, ובחיים ומה שביניהם...תחילה אני אציג את עצמי:
שמי גילי מזור, בת 31, תל אביבית כל חיי ורווקה.
לאחר שהוצאתי תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב (בהמלצת הספר שמנחה את רוב חיינו לנורמטיביות...) החלטתי לשנות כיוון בחיי וללכת עם האהבה לאוכל.
למדתי בישול בביה"ס "Le Cordon Bleu" בלונדון, וחזרתי לארץ לפני כשנתיים וחצי.
בשנה האחרונה אני הפכתי עצמאית, והיום אני שף פרטי שעושה אירועים קטנים בסגנונות שונים.

אז מה זה צ'יקורי? 
צ'יקורי זה השם המסחרי תחתיו אני עובדת- זו לא חברת קייטרינג גדולה, זו פשוט אני.
ומה משמעות השם?
צ'יקורי זה השם בלועזית לאנדיב בלגי, אותו ירק דמוי חסה מיניאטורית, לבנה, וצפופה הגדלה בחושך מוחלט מתחת לאדמה.
לדעתי, ככה צריך גם להתחיל עסק- בגידול קפדני, והדרגתי, תחת שליטה מלאה, בשביל לקבל בסוף משהו ייחודי בטעמו ובצבעיו. מוצר שיצדיק את העבודה הקשה שהשקעת בו...

אם מישהו קורא את שורות אלו ועדיין לא נטש את המערכה- אני אשמח אם תצטרפו אלי, אשמח אם תקראו את דעותיי ומחשבותיי, ותשתפו אותי במחשבותיכם ורעיונותיכם.