מראות אימג' – מכתב פשרה לפני תביעה

פוסט שונה הפעם שנכתב ע"י בחור אנונימי. ואני מזדהה באופן אישי איתו...

"גם אני קיבלתי את המכתב המחושב, נבזי, בריוני וחצוף שהוא חלק מקמפיין התביעות של חברת מראות אימג' בע"מ הנקראת גם אימג' בנק.

המכתב בנוי ומנוסח היטב על ידי עורכי דין שכותבים בשם החברה שמובילה קמפיין אכזרי כלפי ה"נאשמים" בהפרות ומנסה להוציא מהם כספים כ"פשרה" לפני הגעה לבית משפט.

במכתב מצוין כי מקבלו אשם בכל מקרה והוא זה שצריך לספק הוכחה לחפותו. המכתב מציין כי עורך הדין פונה בשם חברת מראות אימג' המייצגת את חברת גטי שהיא בעלת זכויות יוצרים על מאגר תמונות ובעלת זכויות תביעה על התמונות במאגר.

הגישה במכתב מאוד קשה ולא סלחנית וטוענת כי מקבל המכתב אחראי לכל הנזקים, ההפסדים והפגיעה במוניטין של מראות אימג' ללא שום הוכחה לנכונות הדברים.

המכתב מבוסס על הבורות של מקבלי המכתב ומנצל את הפחד שלהם מההליך המשפטי הכרוך בעניין.

יש פתרון להתנהלות זו של חברת מראות אימג'!

כמו רבים וטובים לפני גם אני קיבלתי מכתב "פשרה" מחברת מראות אימג' בע"מ על הפרת זכויות יוצרים לכאורה בתמונות שהצבתי באחד מהאתרים אותם אני מפעיל.

פניתי לעורכי דין על מנת לברר את הנושא ומצאתי עורכי דין שמשתפים איתם פעולה בנסיון להגיע לפשרה ולהרוויח גם על הדרך, ניתן להתמודד איתם לבד כי אין להם זכות תביעה ללא חברת גטי אימג'ס וניתן לפנות לאדם בשם איאן כהן שעוזר להתמודד מולם

ניתן לקרוא עליו עוד בקישור הבא:

http://www.israel-tourist-information.com/marot.htm

חשוב לציין כי איני עורך דין ומדובר בדעתי האישית על כך שהחוק מאפשר לגופים כגון מראות אימג' ישראל לנהל מודל עסקי המבוסס על הפחדה ובריונות לשמה.

אשמח לתגובות של החברה ושל קרבנותיה"

על אהבה וחיות אחרות

הרבה זמן עבר מאז שהשמעתי את קולי פה. האם לא היה לי מה להגיד? יכול להיות שפשוט תכננתי איך להגיד את זה...
הנושא של הפוסט הזה חשוב מאוד בעיני. הפרטים האישיים פחות. אני מתנצלת מראש בפני שומרי כשרות וצימחוניים- הפוסט הבא כנראה לא ידבר אליכם.

לא מזמן התחלתי לצאת עם בחור אחד. זה הבחור הראשון מזה הרבה זמן שהרגשתי שאני יכולה לדבר איתו על הכל. אין מה להגיד- הוא גם אינטליגנט.
לפני שבוע פרצה בינינו שיחה עמוקה באמצע הלילה, בחושך, מתחת לשמיכה. אני לא ממש זוכרת איך השיחה התחילה, אבל באופן מוזר התגלגלה השיחה לנושא אהוב וכאוב- בשר. אהוב- אצלי וכאוב- (כנראה) אצלו.

אני אעצור שניה ואציין שכל הדמויות המעורבות בפוסט הזה ממש אוהבות חיות. נגד התעללות בבע"ח ובעד העמדה לדין של נהגי אוטובוס הדורסים כלבים.

למרות היותי אוהבת חיות, אני חושבת שלאכול חיות (כן- מכל סוג שהוא...) זה דבר טבעי ולגיטימי עבור בני האדם. כמו כן, אני חושבת שזה לגיטימי לגדל בע"ח למען אכילתם. (אני רוצה להדגיש את הזדעזעותו של האינטליגנט הרגשי מדבריי)
למרות זאת אני חושבת שלבני האדם יש את היכולת המצפונית (והלוואי והם היו משתמשים בה יותר) לענות על השאלה איך בעה"ח הללו יבלו את חייהם, ואיך הם יומתו. לבעלי כיבה חזקה ורצון בריא לדעת- אתם מוזמנים לקרוא קצת יותר כאן.

מעבר לכך, אני חושבת שבני האדם צריכים להפעיל שיקול דעת מושכל לגבי חוסר בזבוז בחומר הגלם הזה שהיה פעם עגל חמוד או טלה רך. וזה אומר הבה נשתמש בכל חלקי הבשר, ולא רק במובחרים. הבה נאכל גם כבד עגל מדי פעם ולא רק חזה עוף. הבה נאכל עופות חופש וזנב שור.
לצערי בארץ טעמנו בבשר מאוד מוגבל: פרות/עגלים, תרנגולות, טלה/כבש (מדי פעם- לא יותר מדי). לו היינו בוחרים להרחיב את הדיאטה שלנו לעופות נוספים, בע"ח נוספים (עיזים, חזירים...) יתכן והיה יורד הנטל הכבד מכתפי השניצל- מחביבי הקהל הישראלי.

"אז בואי נהיה צימחוניים!" צהל האינטליגנט הרגיש כאילו הוא המציא את הגלגל.
"חכה חכה" השבתי לו. וסיפרתי לו את האמת העגומה על אכילת מוצרי חלב וביצים.
לצערי תעשיית מוצרי החלב גרועה אף יותר מתעשיית הבשר. בקיצור נמרץ אציין כי פרה חולבת צריכה להביא לעולם עגל כל שנה על מנת שתוכל להמשיך לספק חלב. רובן לא שורדות מעבר לגיל 5. רוב העגלים דינם מוות ביומם הראשון והעברתם לתעשיית המזון לכלבים.
אם בא לכם להדעזע קצת יותר, אבל להשכיל ולהכיר בעובדות, אל תתביישו ותמשיכו לקרוא כאן.

מה אני רוצה ממכם? למה כל כך הרבה פסימיות לעת ערב? איפה נקודת האור?

אז כן, יש נקודה חיובית: המצב הזה ניתן לשינוי ע"י כל אחד ואחד מאיתנו. אם נאכל פחות מוצרי חלב, פחות מזון מהחי, יותר מגוון. יותר דגים/פירות ים. נבחר לקנות ביצי חופש (אפילו שהן קצת יותר יקרות)והכי חשוב: לדעת וליידע! לא לטמון ראשינו בחול. לדבר על הנושא ולהבין שהכל (הטוב והרע) מעשיי ידינו.

ואני אוסיף פה חלום קטן ואישי שלי. הייתי רוצה לחיות בסביבה קטנה בה אני אוכל לגדל את מה שאני אוכלת. החל מירקות, ועד בשר. הייתי רוצה להכיר עוד אנשים שחושבים ומאמינים כמוני. לפתח חברה שמושתת על ערכי גידול מזון נכונים ופחות על רווח כספי גבוה.

דרך אגב: הבחור האינטליגנט הרגשי- לא שרד.

עוד חוזר הניגון...

אני חייבת להחזיר אתכם לפוסט שפרסמתי לא מזמן על "זריקת הטסטסטורון במטבח": המקרה שיתואר לאלתר מאוד קשור לנושא, ובמקום להתעצבן או להצטער או ל"הוציא אדים" על אנשים אחרים, החלטתי לשתף את כל קהילת האינטרנט בפרטי המקרה ובמחשבותיי בנושא. ...

מקרה שהיה כך היה: פנה אלי בחור שאני מכירה דרך מישהי, נקרא לו י'. י' פנה אלי עם הצעת עבודה.
י' קיבל בעצמו הצעה לנהל בית קפה חדש שאמור להפתח בזמן הקרוב באזור תל אביב. באותה נשימה שקיבל על עצמו את ההצעה, הוא התחיל לחפש שף למקום. י' לא ממש מכיר אותי טוב באופן אישי, אבל הוא ראה כמה דברים שעשיתי, וחשב שאולי אני אתאים לנהל מטבח של בית קפה שרוב לקוחותיו אמורים להיות אימהות צעירות/מניקות.

בשלב הזה אני רוצה לציין שאני מרשה לעצמי לפרסם פוסט זה בזכות העובדה שי' הולך לעבוד מאוד קשה בזמן הקרוב, ואני די בטוחה שלא יצא לו לקרוא מילים אלו (אבל למקרה שאני טועה- אני לא אשמיץ אותו. בכל זאת יאמר לזכותו שהוא חשב עלי...)
עוד אני רוצה לציין, כי הבעלים של בית הקפה שאמור להפתח הם אותם בעלים של רשת בתי קפה מאוד גדולה בארץ. והם כולם גברים.

בימים האחרונים הייתי בפגישות עם י' ועם בעלי הבית קפה, הייתי אמורה להתחיל לתכנן תפריט למקום, והיו דיבורים על גובה השכר שאני אמורה לקבל.

עברו עלי התלבטויות רבות. מצד אחד, העסק שלי עדיין מתקדם בצורה איטית, ובמיוחד בחודשי החורף, ולא יזיק לי לאתגר את עצמי בחודשים אלו.
מצד שני, האם לא יהיה זה חבל להעמיד את כל מה שאני מאמינה בו בהולד, בשביל תפקיד שבכלל לא בטוח שאני אוהב, ואמצא את מקומי בו? החלטתי שלפני שאני מקבלת החלטה- אני אשמע עוד בנושא, ואקדיש לכך מחשבה.
י' ניסה לחזק אותי, וטען באוזני שהוא חושב שאני מתאימה לתפקיד. טען אפילו שהוא מעדיף לעבוד עם נשים, ולכן אני פוטרת אותו משוביניזם...
היום י' הודיע לי כי התקבלה החלטה בין מקבלי ההחלטות לקחת גבר לתפקיד.
האם הייתי מופתעת? כן ולא. אין ספק הרבה יותר טבעי לקחת אישה למטבח שאמור להאכיל בעיקר אימהות צעירות, אבל למה שגברים יראו זאת כך?
אני בן אדם אופטימי- אני תמיד מקווה שדברים ישתנו ויתקדמו. אני מאמינה בטוב שבאנשים, ובשכל ישר. אבל לצערי אני מכירה את הדברים השטח....
אין בי שמץ של ספק שהחלטתם נובעת מפחד. תחושת הביטחון שלהם נוסקת כאשר יש גבר גדול בשטח. הרי איך אישה כל כך צנועה וקטנת מימדים יכולה להחזיק ולהצליח בתפקיד כזה גדול?
מה שהם לא יודעים, וכנראה גם לא ידעו, הוא שאני בן אדם שנותן את כל כולו עבור כל תפקיד שאני לוקחת על עצמי. ושהייתי מצליחה. עם כל הקשיים.

ידידי הפילוסוף, הופתע מההחלטה שנפלה. אבל הוא בא והרגיע אותי, והזכיר לי שאני ממש לא רוצה לעבוד בסביבת עבודה בה אני אצטרך להוכיח את עצמי כפליים בגלל שאני בחורה.
וכך נזכרתי בלמה נהייתי עצמאית- בשביל להתנתק מהצורך להוכיח את עצמי לאנשים אחרים. בשביל לעשות את מה שמאמינה בו, מבלי להתפשר בגלל רצונות או פחדים של אחרים.

אחרי שדיברנו קצת, ושיתפתי את הפילוסוף במחשבותיי בנושא, הוא סיפר לי שהוא מכיר מישהו שמחפש סו-שף.......

פיש קייקס

את המתכונים שלי אני אוהבת בדיוק כמו שאני אוהבת את הבחורים שלי: פשוטים, מהירים, קלים להבנה וטעימים... ;)

הפעם הבאתי מתכון שלדעתי מתאים לראש השנה ושממש מזכיר לי את חיי מלונדון: פיש קייקס.

אין פה טריקים- זה תמיד יוצא טעים.

מה שאתם צריכים זה ככה:

300 גר' פירה תפו"א מומלח קלות וקר.
6 גבעולים של בצל ירוק קצוצים דק.
כף של קרם חזרת
250 גר' של מקרל בעישון חם מטובל בפלפל שחור, ללא עור, ומפורר לשבבים קטנים.
2 כפות קמח רגיל
1 ביצה
100 גר' פירורי לחם לציפוי
שמן קנולה לטיגון הלביבות

ומה עושים עכשיו? פשוט מאוד:

בקערה גדולה, מערבבים יחד את תפוחי אדמה, בצל ירוק, חזרת ומקרל.
יוצרים מהתערובת 8 עוגות עגולות בגודל אחיד.. מגלגלים את קציצות דגים בקמח, מנערים עודף, טובלים בביצה ואח"כ בפירורי לחם. מכסים ומקררים עד מוכנים לבשל. הלביבות יכולות להיות מוכנות עד יום אחד לפני הבישול, או שניתן להקפיא.

בעדינות מטגנים את עוגות דגים במחבת עם מעט שמן 5-6 דקות מכל צד, עד שהן פריכות, ובצבע חום זהוב וחמות עד לבפנים..מגישים עם סלט ירוק, רוטב טרטר ופלחי לימון.

טוב- זזתי למטבח...
בהצלחה..

הקשר המיתולוגי: זריקת טסטוסטרון במטבח

כולם מכירים את המשפט עתיק היומין: " אישה למטבח", אך במציאות של ימיינו בדר"כ אפשר לראות רק גברים שמבשלים בקצב על מסך הכסף בבייתנו. מה השתבש בדרך? בפוסט הזה אני רוצה להעלות כמה נקודות למחשבה...

בתחילת דרכי במטבחים בארץ, תמיד הייתי בין הבחורות היחידות. בדר"כ הייתה קונדיטורית, ואף פעם לא הייתה בחורה בתפקיד מפתח במטבח.
תמיד הסתדרתי מצוין עם גברים. לפעמים יותר טוב מאשר הסתדרתי עם נשים, אבל גם תמיד הרגשתי קטנה וחסרת יכולת מול הסירים הענקיים שהגברים סביבי יכלו להרים ללא כל בעיה. על כך שהם אף פעם לא סבלו מכאבים בפרק כף היד, בעקבות הקפצת מחבתות כבדות יום אחרי יום. תמיד קיננה בי ההרגשה שאם אתה לא גבר חזק, שיכול לשרוד משמרות ארוכות על הרגליים, להקפיץ 4 מחבתות בו זמנית ,לצעוק במטבח ולגרב"ץ בו זמנית - אין סיכוי להתקדם ולהצליח במקצוע הזה.

הכל השתנה כשהגעתי ללונדון.
נסעתי ללמוד בביה"ס לבישול "Le Cordon Bleu", שם היחס בין נשים-גברים היה בערך 50:50. אומנם היו הרבה נשים שבאו ללמוד קונדיטוריה ולחלק מהנשים לא הייתה כוונה להפוך את הלימודים למקצוע, אבל עדיין- מבחינתי, היה מדובר בחלוקת כוחות חדשה. גם במקומות העבודה השונים, גיליתי בחורות מדהימות בתפקידי מפתח מובילים, שהגיעו לשם בזכות הראיה הנשית חסרת הפשרות, והיכולת לבצע פעולות עדינות.
אפילו הגברים שנתקלתי בהם היו הרבה יותר מעודנים, מנומסים, אשר עודדו מצב בו נשים ירגישו בנוח להשתלב במטבח.
אני חייבת לציין שבשנים האחרונות יש התפתחות מעודדת גם במטבחים הישראלים. עם כניסת תוכניות הבישול והריאליטי לתודעת הציבור הישראלי, רמת השפים בארץ עלתה. הרבה שפים הולכים ללמוד בחו"ל. המקצוע נהייה מעודן יותר וכך גם האוכל. אנשים התחילו להעריך את המקצוע וכבר אין מקום למחשבה שבן-אדם לומד בישול כי אין משהו אחר שהוא יכול לעשות.
מדי שנה מפרסמים מדורי האוכל הגדולים באינטרנט את רשימת השפים הצעירים והמבטיחים לדעתם. את שמות הנשים במקצוע, שפורסמו במספר השנים האחרונות- אפשר לספור על יד אחת.

ומה בעתיד?
הייתי רוצה לראות יותר נשים בתפקידי מפתח במקצוע, הייתי רוצה לראות מספר שווה של גברים ונשים בפאנל השופטים של "מאסטר שף". הייתי רוצה שבכל מטבח יהיו חדרי הלבשה בלעדיים לנשים- כי יש יותר מטבחית אחת... הייתי רוצה לראות יותר נשים מבשלות, מאשר נשים שכותבות בלוגים ומצלמות מזון.

לו יהי...

על קניות וקוטג' (הגבינה עם הבית...)

מחאת הקוטג' נרגעה קצת, ומחאות בוערות יותר קמו על ארצנו..
הפוסט הזה קשור בצורה עקיפה לקוטג' ולשאר הקניות שלנו בסופר, והמלחמה האבודה אחר המחיר הזול ביותר.
השוואת סלי הקניות, הנחות מועדון, מחירים מצחיקים על מוצרים מסוימים בעוד "דופקים" אותנו במחירים על מוצרים אחרים ועוד נתונים שרק מבלבלים אותנו. אז השאלה היא האם לקנות בזול יותר משתלם מלקנות ביוקר?
כשמדובר במוצר יקר מדי אנחנו אוטומטית חושבים שגונבים מאיתנו, אבל אנחנו אף פעם לא שואלים את עצמנו אם יש דבר כזה זול מדי...

מחירים של מוצרים שונים מושפעים מגורמים שונים כגון: עונות השנה, מחירי יצוא/יבוא, מגדלים, פיקוח, איכות המוצר, דרישה וכמובן, הרווחיות של הסופרמרקט. חלק מגורמים אלו אינם תלויים בנו, הלקוח, למשל: אם מחירי הבננות עלו בגלל יצוא מוגזם (באירופה מתים על בננות תוצרת הארץ... ) אז כלקוח, כל מה שנשאר לי לעשות- זה לאכול תפוחים במשך כמה שבועות.

לעומת זאת בחלק מהמקרים , לצרכן יש כוח. כולם מכירים את מקרה הקוטג', אבל ישנם מקרים הפוכים- כאשר למוצרים מתוצרת מקומית (ולעתים גם תוצרת מיובאת) יש מחיר כל כך נמוך שזה מגוחך לחלוטין.
ומה המשמעת של מחירים נמוכים במיוחד? לפעמים המשמעות היא באיכות (למשל שימוש במי שופכין לגידול ירקות) לעתים זה תנאים מחפירים של המגדלים או שימוש בכוח עבודה זול (עובדים זרים) וניצולו. ולפעמים זה אומר ניצול נוראי של המוצר עצמו (למשל: גידול תרנגולות בצפיפות אוימה והאכלתן באוכל הזול ביותר ובאיכות ירודה).
זוהי מחשבה קשה, אכן. אבל לצערי אין פה טריקים. כאשר קונים מוצר במחיר מצחיק הלקוח צריך לדעת כי יש לזה השלכות על האיכות של המוצר או פגיעה מעבר בעובדים/ספקים/יצרנים/מגדלים.

אז מה התשובה לשאלת המחיר?
1. בדקו תמיד את המחיר למוצר במקומות שונים.
2. השתמשו בשיקול דעת מושכל: אם מחיר הקוטג' מאוד גבוה או מחירי העוף נמוכים בצורה לא הגיונית- פשוט תקנו משהו אחר.
3. אל תתביישו- תשאלו, תקראו, תתעניינו- בורות היא אף פעם לא התשובה!

מאחלת לכולם שפע, בריאות וצדק...

על האנדיב בחיי- או: "מה זה בכלל צ'יקורי"?

שלום לחברים, מכרים וסתם מתעניינים......
סוף סוף החלטתי להתחיל לרשום בלוג. על מה בדיוק הבלוג הזה? קשה לי להגדיר מראש, אבל בטוח שהוא יהיה קשור באוכל, ובחיים ומה שביניהם...תחילה אני אציג את עצמי:
שמי גילי מזור, בת 31, תל אביבית כל חיי ורווקה.
לאחר שהוצאתי תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב (בהמלצת הספר שמנחה את רוב חיינו לנורמטיביות...) החלטתי לשנות כיוון בחיי וללכת עם האהבה לאוכל.
למדתי בישול בביה"ס "Le Cordon Bleu" בלונדון, וחזרתי לארץ לפני כשנתיים וחצי.
בשנה האחרונה אני הפכתי עצמאית, והיום אני שף פרטי שעושה אירועים קטנים בסגנונות שונים.

אז מה זה צ'יקורי? 
צ'יקורי זה השם המסחרי תחתיו אני עובדת- זו לא חברת קייטרינג גדולה, זו פשוט אני.
ומה משמעות השם?
צ'יקורי זה השם בלועזית לאנדיב בלגי, אותו ירק דמוי חסה מיניאטורית, לבנה, וצפופה הגדלה בחושך מוחלט מתחת לאדמה.
לדעתי, ככה צריך גם להתחיל עסק- בגידול קפדני, והדרגתי, תחת שליטה מלאה, בשביל לקבל בסוף משהו ייחודי בטעמו ובצבעיו. מוצר שיצדיק את העבודה הקשה שהשקעת בו...

אם מישהו קורא את שורות אלו ועדיין לא נטש את המערכה- אני אשמח אם תצטרפו אלי, אשמח אם תקראו את דעותיי ומחשבותיי, ותשתפו אותי במחשבותיכם ורעיונותיכם.